פסק-דין בתיק ת"א 2471-09

1.         הליך שתחילתו בבקשה  שהוגשה בלשכת ההוצאה לפועל - לביצוע שטר.

 הנתבע הגיש התנגדות לביצועו של השטר וההליך הועבר לבית המשפט. בתאריך 10.2.10 הגיש התובע "בקשה לתיקון תביעה", כך שמלבד ומעבר לשטר שהוגש לביצוע - הוספו עילות נוספות שהוגדרו על ידי התובע כ"שטריות, חוזיות ונזיקיות".

            2.         א.         בין התובע שהוא בעלים של נכס לבין הנתבע, נכרת בחודש יוני 2008

הסכם, שמכוחו הנתבע שכר מהתובע את הנכס לצורך הפעלת עסק של שילוט ופרסום.

ב.         ביום 22.12.08, כמחצית השנה אחרי כריתתו של הסכם השכירות -  הודיע הנתבע לתובע על כך, שהסכם השכירות יבוא לסיומו ביום 30.12.08. מתוך מכתבו של התובע משתמע, כאילו סיומו של הסכם השכירות נעשה על דעתו ובהסכמתו של הנתבע.

ג.          בתאריך 4.1.09, הנתבע, באמצעות בא כחו הקודם, השיב לנתבע. מתשובתו זו עולה, שהבאתו של הסכם השכירות לסיום ע"י הנתבע - לא היתה על דעתו של התובע והוא לא הסכים לכך. התובע גם  התרה בנתבע שהתנהגותו מהווה הפרה יסודית של ההסכם.

3.         סלע המחלוקת העיקרי שבין הצדדים מוסב איפוא על השאלה: האם הבאת ההסכם לסיומו על ידי הנתבע הייתה "כדין", כלומר:  מוצדקת?

            גרסת הנתבע הינה , כאמור, שהבאת ההסכם לסיומו, ופינוי המושכר היו מוסכמים ומוצדקים.

            גרסת התובע הינה, שהנתבע הפר את ההסכם באופן חד צדדי, ולכן עליו לשאת בתוצאות הנובעות מהפרתו של ההסכם.

4.         א.         כבר אמרתי לעיל,שהפן האחד של ההליך שבפני, הוא בקשה לביצועו של

שטר בסך 21,000 ש"ח, שהנתבע משך לפקודתו של התובע, ושהתאריך הנקוב בו הוא 10.1.09. בסעיף 8.1 להסכם נקבע, שדמי השכירות יהיו 7,000 ש"ח לחודש בתוספת מע"מ.

בסעיף 8.3 להסכם נקבע, כי דמי השכירות ישולמו מראש עבור כל רבעון. מכאן, מסקנה לכאורה, שהשיק  "צופה פני עתיד", במובן זה, שתכליתו לפרוע (בלי מע"מ) את דמי השכירות עבור הרבעון שתחילתו בחודש ינואר 2009.

ב.         הפן האחר של ההליך, זה שהוסף במסגרת כתב תביעה מתוקן, מתייחס לתשלומים

נוספים, שעל פי הנטען, יש לחייב גם בהם את התובע. אסתפק בכך שאומר, שבין רכיבי התביעה הנוספים: מרכיב המע"מ המתייחס לדמי השכירות לרבעון הראשון של שנת 2009, דמי שכירות לתקופה של 10.4.09 עד 11.5.09 לרבות מע"מ, חוב בסך כ - 393 ש"ח לחברת החשמל, 3,000 ש"ח שעל פי הנטען, התובע הוציא עבור תיקון המרצפות במושכר, אחרי שהנתבע פינה אותו, ולבסוף - 10,000 ש"ח שנתבעו עבור עוגמת נפש וגם 10,000 ש"ח הוצאות כלליות שלא פורט מה טיבן.

5.         מעבר לשאלה הכביכול "טכנית" הנוגעת לדרך הביטול הנכונה, קיימת כמובן השאלה הבסיסית, אם ההסכם בוטל "כדין". ביטולו של הסכם הוא "כדין" אם ההסכם נגוע בפגם בכריתתו כגון הטעייה, אי גילוי, הסתרה וכו". הטענה בהקשר כזה, של מי שמבקש לבטל את ההסכם היא, שפני הדברים, ביחס להסכם הם כאלה, שאילו העובדות הנכונות היו ידועות לו בזמן כריתתו של ההסכם, הוא היה נמנע מלהתקשר בהסכם כזה.

6.         אף שברמה המשפטית הדברים לא נטענו במפורש, טענת הנתבע בתמצית היא, שאילו היה יודע את כל העובדות הנכונות, בזמן אמת, דהיינו בזמן כריתת ההסכם - הוא היה נמנע מההתקשרות בהסכם הנתון.

            במסגרת ההתנגדות לביצוע שטר, הנתבע מנה שלוש טענות (להלן על פי סדר אזכורן):

                                    " במעמד כריתת ההסכם, הסתיר ממני המשיב (התובע - י.ט.)

                                    כי במושכר קיימת תופעה של ג'וקים (להלן:"מקקים" - י.ט.)